מנהיגות בעידן של מורכבות: מגיבור למארח

מרגרט וויטלי עם דבי פרייז

תרגום מאיה רימר

 

ובכן, הגיעה עת הגיבורים ללכת הביתה, כפי שכתב המשורר וויליאם סטאפורד. הגיע הזמן שנוותר על התקוות והציפיות הללו שרק מעוררות תלות ופסיביות, ושלא נותנות לנו פתרונות לבעיות איתן אנחנו מתמודדים. הגיע הזמן להפסיק לחכות שמישהו יציל אותנו. הגיע הזמן להכיר במצב שלנו- שכולנו בזה יחד, שלכולנו יש קול- ולנסות להבין איך להניע רגשית ואינטלקטואלית את האנשים במקומות העבודה והקהילות שלנו.

כבר יותר מדי זמן גיבורים מקסימים וסוחפים רבים מאיתנו. אולי זה הרצון שלנו שיצילו אותנו, שלא נצטרך לעשות את העבודה הקשה, לסמוך על מישהו אחר שיפתור את הדברים. מכל כיוון פוליטיקאים ממטירים עלינו

דימויים שלהם כגיבורים, אלו שיפתרו את הכל ויגרמו לבעיות שלנו להעלם. זה דימוי מושך, הבטחה מפתה. ואנחנו ממשיכים להאמין בזה. איפה שהוא יש מישהו שיגרום להכל להיות יותר טוב. איפה שהוא יש מישהו מבריק, בעל חזון, מעורר השראה, אמין- וכולנו נשמח כשהוא או היא ינהיגו אותנו. איפה שהוא…

למה אנחנו ממשיכים לייחל לגיבורים? נראה כי אנחנו מניחים כמה דברים:

 

  • למנהיגים יש את התשובות. הם יודעים מה לעשות. 

  • אנשים עושים מה שאומרים להם. הם פשוט צריכים הוראות ותוכניות טובות. 

  • סיכון גבוה דורש שליטה חזקה. כשמצבים הופכים ליותר מורכבים ומאתגרים, הכוח צריך לנוע למעלה (אל המנהיגים שיודעים מה לעשות). 

ממשלות וארגונים ברחבי העולם רוכשים כבוד רב למודלים של פיקוד ושליטה אשר נולדים מתוך האמונות הללו. אלו בתחתית ההיררכיה נכנעים למבט-העל והמומחיות של הממונים עליהם. מנהיגים מבטיחים להוציא אותנו מהבוץ; אנחנו מוותרים בשמחה על עצמאות אישית תמורת ביטחון. 


במצב מורכב או כאוטי, התוצאה היחידה שניתן לצפות מראש היא שמנהיגים המנסים לסחוט שליטה, ייצרו עוד כאוס.
הם מתבודדים עם מספר יועצי מפתח, ומנסים למצוא (מהר) פתרון פשוט לבעיה מורכבת. ואנשים לוחצים עליהם לעשות בדיוק את זה. כולם רוצים שהבעיה תיעלם, קריאות זעקה לתיקון עולות מהציבור. מנהיגים ממהרים להראות כאילו הם לקחו פיקוד והכל תחת שליטה. 

אבל הסיבות לבעיות של ימינו מורכבות ומחוברות זו לזו. אין תשובות פשוטות, ואין אדם שלבדו יכול לדעת מה לעשות.

נראה כי אנחנו לא מסוגלים להכיר במציאויות המורכבות הללו. במקום להכיר במצב, כשהמנהיג נכשל בפתרון המשבר, אנחנו מפטרים אותו, ומיד מתחילים בחיפוש אחר המנהיג הבא, המושלם עוד יותר. אנחנו לא מפקפקים בציפיות שלנו ממנהיגים, ולא מטילים ספק ברצון שלנו בגיבורים.

אשליית השליטה

 

מנהיגות גיבורית נשענת על האשליה שמישהו יכול להיות בשליטה- אבל אנחנו חיים בעולם של מערכות מורכבות, שעצם היותן מורכבות הופך אותן לבלתי ניתנות לשליטה.
אף אחד לא ממונה על מערכות האוכל שלנו. אף אחד לא ממונה על בתי הספר שלנו. אף אחד לא ממונה על הסביבה. אף אחד לא ממונה על ביטחון לאומי. אף אחד לא ממונה! המערכות הללו הן תופעה מתהווה, התוצר של אלפי פעולות קטנות ומקומיות שחוברות יחד ליצור מערכות רבות עוצמה עם תכונות שיכולות להיות קשורות במעט או בכלל לא לפעולות הקטנות יותר שהולידו אותן. אלו הן המערכות ששולטות בחיינו; אי אפשר לפרק אותן על ידי בדיקת העבר, תוך הסתכלות רק על כמה מטרות פשוטות. ובוודאי שאי אפשר לשנותן על ידי החזונות האמיצים ביותר של מנהיגינו הגיבורים ביותר. 

 

אם אנחנו רוצים להצליח לגרום למערכות המורכבות הללו לעבוד טוב יותר, אנחנו צריכים לנטוש את ההסתמכות  שלנו על המנהיג כגיבור ולהזמין את המנהיג כמארח. אנחנו צריכים לתמוך במנהיגים הללו שיודעים שהבעיות מורכבות, שיודעים שכדי להבין את מלוא המורכבות של כל נושא, כל חלקי המערכת צריכים להיות מוזמנים להשתתף ולתרום. אנחנו, כמונהגים, צריכים לתת למנהיגים שלנו זמן, סבלנות, סלחנות, ואנחנו צריכים להיות מוכנים להתנדב ולתרום. 

 

המנהיגים כמארחים כנים מספיק להודות בכך שהם לא יודעים מה לעשות; הם מבינים שזה פשוט מטופש להסתמך רק עליהם לתשובות. אבל הם גם יודעים שהם יכולים לסמוך על היצירתיות והמחוייבות של אנשים אחרים לעשות את העבודה. הם יודעים שאנשים אחרים, לא משנה היכן הם ממוקמים בהיררכיה של הארגון, יכולים להיות מונעים, חרוצים ויצירתיים כמו המנהיג, עם ההזמנה הנכונה. 

המסע מגיבור למארח

 

מנהיגים שעוברים את המסע מגיבור למארח רואים מעבר ליחסי הכוחות, הפוליטיקות וההתנגדויות שהיררכיה מעוררת. הם מתעלמים מתרשימים ארגוניים ותיאורי תפקידים שמגבילים את הפוטנציאל של אנשים. במקום זאת, הם נעשים סקרנים. מי נמצא בארגון או הקהילה הזאת? אילו יכולות וכישרונות הם יבחרו אולי להציע אם הם היו מוזמנים באופן מלא אל העבודה? מה הם יודעים? אילו תובנות אולי יש להם שיכולות להוביל לפיתרון לבעיה הזאת?

מנהיגים כמארחים יודעים שאנשים תומכים בחפץ לב בדברים שהיה להם חלק ביצירתם- שאי אפשר לצפות מאנשים להיות מושקעים בתוכניות ופרוייקטים שפותחו במקומות אחרים. מנהיגים כמארחים משקיעים בשיח משמעותי בין אנשים מכל חלקי המערכת כדרך היעילה ביותר ליצור תובנות חדשות ואפשרויות לפעולה. הם מאמינים שאנשים רוצים לתרום, ושרוב האנשים משתוקקים למצוא משמעות ופוטנציאל בחייהם ועבודתם. המנהיגים הללו יודעים שלארח אחרים היא הדרך היחידה לפתור בעיות מורכבות ועיקשות. 

 

מנהיגים כמארחים לא פשוט משחררים באצילות וסומכים על כך שאנשים יעשו עבודה טובה בעצמם. למנהיגים יש הרבה דברים לדאוג להם, אבל אלו שונים מאוד מעבודת הגיבורים.
על מנהיגים מארחים:

 

  • לעמוד על כך שאנשים והמערכת ילמדנו מניסיון באופן תדיר. 

  • להציע תמיכה חד משמעית-
    אנשים יודעים שהמנהיג נמצא שם עבורם. 

  • להגביל את הביורוקרטיה, תוך יצירת איים (מקלטים)
    בהם דיווחים ואדמיניסטרציה מיותרת פחות מכבידים על האנשים.   

  • לספק הגנה ממנהיגים אחרים שרוצים לקחת את השליטה בחזרה,
    תוך ביקורת שלאנשים ניתן יותר מידי חופש. 

  • לשקף באופן קבוע לאנשים מה מצבם, מה הם כבר השיגו, כמה רחוק הם כבר הגיעו במסעם. 

  • לעבוד עם אנשים לפתח מדדי התקדמות שיראו את ההישגים שלהם. 

  • להעריך מורל וגאוות יחידה- לא פעילויות "כיף לנו" שטחיות או כוזבות, אלא הרוח שמתעוררת בכל קבוצה שמצליחה לעשות עבודה קשה יחד.  

  • לספק תנאים ותהליכי קבוצה טובים כדי שאנשים יעבדו יחד. 

  • לספק את משאב הזמן, המצרך הנדיר ביותר.

אתגרים מהממונים
 

חשוב לציין כי מנהיגים שעושים את המסע מגיבור למארח עושים שימוש בכוח מעמדם. הם צריכים לפעול בכל רמות ההיררכיה ; לרוב יותר קל לזכות בתמיכה וכבוד מהאנשים אותם הם מובילים מאשר מהממונים עליהם. רוב המנהלים הבכירים של היררכיות גדולות מאמינים בעליונותם הטבעית, המוכחת על ידי העמדה אליה הם הגיעו. הם מאמינים שהם בעלי מוטיבציה פנימית ויצירתיות שעולה על האדם ה"רגיל".
כאשר עולה הצעה לשימוש בהשתתפות כשיטה לאסוף תובנות ורעיונות לבעיה מורכבת, פעמים רבות ההנהלה הבכירה תחסום פעילויות שכאלה. הם מצדיקים את ההתנגדות שלהם באמירה שאנשים ישתמשו באפשרות הזאת לנצל את הארגון, או שהם יציעו רעיונות שלא קשורים לחזון הארגון, או שאנשים יפתחו ביטחון מופרז ויחרגו מתפקידם. למעשה, מנהלים בכירים רבים רואים בשילוב ומעורבות המערכת כולה איום לכוח ולשליטה שלהם. פעם אחר פעם הם יבחרו בשליטה, והכאוס שהשליטה תייצר, במקום להזמין אנשים לפתור בעיות קשות ומרכבות.  


מנהיגים אשר יודעים את הערך שבמעורבות והשתתפות, שסומכים על אלו אותם הם מובילים, נדרשים להגן באופן עקבי על הצוותים שלהם ממנהיגים בכירים שמתעקשים על שליטה וביורוקרטיה המגבילה את הפעילות ההשתתפותית, גם כאשר הפעילויות הללו מניבות תוצאות מצויינות. מוזר לאמר זאת, אבל יותר מידי מנהיגים בכירים בוחרים בשליטה מעל יעילות, הם מוכנים להסתכן בייצור עוד כאוס על ידי המשך מנהיגות של פיקוד ושליטה. 


 

 

הזמנת אנשים למעורבות מחודשת

 

אנשים המעוכבים בתפקידים מגבילים, שנקברו בהיררכיה, לבסוף ילבלבו ויתפתחו בחברת המנהיג המארח. עם זאת, לוקח זמן לעובדים להאמין שהבוס הזה הוא אחר, המנהיג הזה באמת רוצה שהם יתרמו. זה יכול לקחת בין 12 ל18 חודשים במערכת בה אנשים הושתקו בהכנעה על ידי מנהיגות אוטוקרטית. בימינו, רוב האנשים בוחרים בגישת- נחכה ונראה- כבר לא מעוניינים בהשתתפות בעקבות הזמנות עבר כוזבות, או כאלה שלא עירבו אותם בעבודה משמעותית. המנהיג צריך להוכיח את עצמו על ידי התעקשות עקבית שהעבודה לא יכולה להעשות, ובעיות לא יכולות להיפתר ללא המעורבות של כולם. אם המסר אמיתי, כן ועקבי אנשים לאט לאט חוזרים לחיים; אפילו אנשים שהתאבנו במשך השנים, כאלו שרק מחכים לפנסיה, עשויים להתעורר לחיים נוכח מנהיג שמעודד אותם ויוצר עבורם הזדמנויות לתרום.

 

המנהיג כמארח צריך להיות יוזם אירועים מיומן. הם מבינים שהארגון או הקהילה שלהם עשירה במשאבים, ושהדרך הטובה ביותר לגלות אותם היא לכנס אנשים מגוונים יחד בשיח משמעותי. אנשים שלא אהבו אחד את השני, אנשים שזילזלו והתעלמו אחד מהשני, אנשים שהרגישו שקופים, מוזנחים, מודרים-  אלו האנשים שיכולים לפרוץ את הקופסאות והתגיות ולהפוך לקולגות ואזרחים מעניינים ומעורבים. 

 

באירוח שיח משמעותי העניין הוא לא לגרום לאנשים לחבב אחד את השני או להרגיש טוב. העניין הוא לייצר אמצעים שיאפשרו לבעיות להפתר, לצוותים לתפקד טוב, ולאנשים להפוך לאקטיביסטים נמרצים. מנהיגים מארחים יוצרים שינוי ממשי על ידי הסתמכות על היצירתיות, מחוייבות ונדיבות של כולם, הם לומדים מניסיון אישי. תכונות אלו נוכחות כמעט בכל אדם וארגון. הם מייצרים הזמנות כנות, שואלים שאלות טובות, ובעלי האומץ לתמוך בלקיחת סיכונים ועריכת ניסויים. 

האם אתה גיבור?

 

רבים מאיתנו יכולים להיסחף להתנהגות גיבורית, לא מתוך שאיפה לכוח אלא מתוך כוונות טובות ורצון לעזור. האם אתה מתנהג כגיבור? כך תוכל לדעת. 

אתה מתנהג כגיבור כשאתה מאמין שאם רק תעבוד קשה יותר, תצליח לתקן דברים; שאם רק תחכים או תלמד טכניקה חדשה, תוכל לפתור לאחרים את הבעיות שלהן. אתה מתנהג כגיבור אם אתה לוקח על עצמך עוד ועוד פרוייקטים ומטרות ויש לך פחות זמן למערכות יחסים. אתה משחק בגיבור אם אתה מאמין שאתה יכול להציל את המצב, את האדם, את העולם.

הדחפים הגיבוריים שלנו נולדים לרוב מהכוונות הטובות היותר. אנחנו רוצים לעזור, אנחנו רוצים לפתור, אנחנו רוצים לתקן. אבל זוהי אשליית המיוחדות, שאנחנו היחידים שיכולים להציע עזרה, שירותים, יכולות. אם אנחנו לא נעשה זאת- אף אחד לא יעשה זאת. לדרך הגבורה הזאת יש רק יעד אחד מובטח- בסוף אנחנו מרגישים בודדים, מותשים ובלתי מוערכים. 

 

הגיע הזמן שכל הגיבורים ילכו הביתה, אז נגלה שאנחנו לא לבד. אנחנו מוקפים באנשים בדיוק כמונו. גם הם רוצים לתרום, גם להם יש רעיונות, וגם הם רוצים להיות יעילים לאחרים ולפתור את הבעיות שלהם. 

 

למען האמת, הם מעולם לא רצו שגיבורים יצילו אותם.

*הטקסט תורגם ללשון "אתה" - המקור ללא הקשר מגדרי. 

Parts of this article are excerpts from Walk Out Walk On: A Learning Journey Into

Communities Daring to Live the Future Now. Margaret Wheatley & Deborah Frieze.

Berrett‐Koehler Publishers, Forthcoming April 2011.

ICON BY Turkkub, Bruno Castro, ProSymbols, Gan Khoon Lay from the Noun Project